החלטה בתיק בפ"מ 9005-11-12

1.         זו היא בקשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה להורות על ביטולה של פסילה מנהלית בת 30 יום אשר הוטלה על המבקש ביום 24.11.12, בגין עבירה של נהיגה בשכרות, כאשר עפ"י הנטען נמצאו בגופו של המבקש בעת שנהג ברכבו 480 מק"ג אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף.

2.         המבקש טוען, באמצעות בא כוחו, כי הליך השימוע שנערך לו היה פגום שעה שלא ניתנה לו הזכות להיוועץ בעו"ד או להיות מיוצג על ידי עו"ד בהליך השימוע. המבקש אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה, אך בכל הקשור לעילת המסוכנות ציין בא כוחו כי לנ"ל אין עבר תעבורתי כלל. עוד נטען, כי הרכב נחוץ למבקש לצרכי עבודתו ולעזרה בביתו שכן הינו הנהג היחיד במשפחה שגם מסיע אמו לבדיקות רפואיות.

3.         ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה תוך שהפנתה לע"פ 9956/05 אסף שי נ' מדינת ישראל בו נקבע לדידה כי הימנעות החוקר מליידע את הנאשם בדבר הזכות להיוועצות לא יוצרת כשלעצמה פגיעה משמעותית באוטונומית הרצון וחופש הבחירה.

4.         בבואו לדון בבקשה מעין זו, אמור בית המשפט לבחון את השאלה האם יש בהמשך נהיגתו של המבקש משום פגיעה וסיכון לשלום הציבור, בדיקה המסתמכת תחילה על נסיבות ביצוע העבירה הנוכחית ותוך מתן הדעת לעברו התעבורתי של המבקש, ובלבד שנמצאו ראיות לכאורה לחובתו של המבקש.

5.         לאחר שעיינתי בחומר הראיות, שוכנעתי כי יש ראיות לכאורה לחובת המבקש (פלטי בדיקת הנשיפה, פלט כיול, דו"ח פעולה). כאמור סוגיה זו אינה במחלוקת בין הצדדים.

6.         באשר לשאלת המסוכנות, המבקש נוהג משנת 2012 בלבד, כך שהעובדה שלא נרשמו לחובתו הרשעות תעבורה אין בה כדי להצביע על היותו נהג זהיר או כדי לאיין את המסוכנות אשר מתחייבת מעצם הנהיגה בשכרות, בשים לב לכמות הגבוהה המיוחסת למבקש. יוטעם, כי גם אם בתי המשפט נחשפו לכמויות גדולות הרבה יותר, כפי שטען הסנגור המלומד, אין בכך כדי להמעיט מגודל הכמות שנמצאה אצל המבקש ומסוכנותה.

7.         הסוגיה העיקרית בתיק זה נוגעת לזכות ההיוועצות עם עו"ד. בכגון דא, סבור המבקש כי אם לא הודע לו בדבר זכותו להיוועץ בעו"ד, או אם לא התאפשר לו להיות מיוצג על ידי עו"ד, הרי שבכך נפל "כל הליך השימוע לעניין הרשיון היה פגום".

ב"כ המשיבה סבורה כאמור, כי לא נוצרה פגיעה משמעותית ברצונו של המבקש וכי אין בפסק הדין של בימ"ש המחוזי בחיפה שאליו הפנה בא כוחו כדי לקבוע אחרת. היא סבורה, כי שעה שבטופס לא מודפסת הודעה על זכות ההיוועצות הרי שלא מתקיימת חובה כאמור.

8.         פסק הדין אליו הפנו הצדדים הוא פסק דינו של כב' השופט אברהם אליקים, מבית המשפט המחוזי מחיפה, בעניין מרקוזון נ' מדינת ישראל (עפ"ת 13006-04-12), שם התקבל ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בבקשה דומה ונקבע כי נפל פגם בהליך המנהלי המצדיק החזרת רישיון הנהיגה למרות קיומה של מסוכנות וראיות לכאורה. דא עקא, באותה נשימה קובע כב' השופט אליקים כי  אין בדעתו להביע עמדה בסוגיה האם הזכות קיימת בהליך מסוג זה או מה שהמשקל שיש לתת להפרתה, שכן על סמך טיעוני הצדדים והמסמכים שהונחו בפניו, קבע, כי נפל פגם בהליך המנהלי המצדיק החזרת הרישיון.

            בהעדר קביעה לגופה של הסוגיה, לא ניתן לומר כי אכן נקבע קיומה של זכות ההיוועצות בהליך השימוע ובוודאי שלא ניתן לומר מה היקפה ומה התוצאה או המשקל שיש לתת להפרתה.

9.         בכגון דא ובהעדר קביעה חד משמעית, יש להקיש מהפסיקה אשר דנה בזכות ההיוועצות או בדוקטרינה הפסיקתית לפסילת ראיות שהוגשו שלא כדין. בשני פסקי הדין העיקריים בנושא (יששכרוב נ' התובע הצבאי ואסף שי נ' מדינת ישראל), התייחס הדיון להודאות שמסרו הנאשמים במשטרה ואשר שימשו חלק מהראיות נגדם.

            בענייננו, עסקינן בהליך של שימוע ולא בהליך של גביית עדות, וכאשר החלטתו של הקצין הפוסל נתונה לביקורת בית המשפט בהתאם לסעיף 48 לפקודת התעבורה. המשמעות המיידית של מסלול דיוני זה הינה, שגם אם הייתה הפרה של זכות היוועצות כלשהי הנתונה לנהג, ואיני קובע זאת, אין באותה הפרה כדי לפגוע משמעותית בזכותו של הנהג להליך הוגן, שכן עתירתו של הנהג לבית המשפט ובחינת בית המשפט את החלטת הקצין על כל אדניה, יש בה כדי ל"כפר" על ההפרה שנעשתה (אם אכן הופרה זכות כלשהי) ולאפשר לנהג להתגונן ולתקוף את החלטת הקצין עד תום (ויודגש, כי בדברי המבקש בפני הקצין בענייננו, לא הייתה מצידו כל הודאה במיוחס לו, ומשכך דבריו אינם יכולים לשמש נגדו במשפט).

10.        כפי שקבעתי בעניין אחר (תתע"א 750-04-12 מדינת ישראל נ' רזילוב), נדמה שלא צריכה להיות מחלוקת היום בדבר זכותו של כל מי שנמצא במשמורת המשטרה לצרכי חקירה,  גם אם אינו עצור, להיוועץ בעו"ד. אלא, שהליך השימוע אינו הליך רגיל של חקירה תחת אזהרה ועל כן, וככל שאין עסקינן בשימוש בדברי הנהג כראיה לחובתו באשר לביצוע העבירה הנטענת (שאז יתכן ויהיה מקום להעלאת טענה בדבר העדר אזהרה, אי יידוע לעניין זכות ההיוועצות או זכות השתיקה), אין זה נכון למתוח את קו הגבול של זכות ההיוועצות גם להליך השימוע באופן שהפרתה תביא אוטומטית לפסילת ההליך ובטלותו, שכן כאמור, נוכח אופיו המיוחד של הליך הפסילה המנהלית, גם אם לא התאפשר לנהג להתייעץ או להיות מיוצג על ידי עו"ד, אין בכך משום פגיעה משמעותית בזכותו להליך הוגן.

11.        לא זו אף זו, יתכן ואילו ביקש הנהג במפורש להיוועץ בעו"ד בטרם השימוע ובקשה זו נדחתה על ידי הקצין, יהיה בכך משום פגיעה יותר מהותית בזכויותיו ואולי גם פגיעה בהליך בכללותו, אך שעה שלא נטען בענייננו כי הייתה בקשה מפורשת כאמור שנדחתה וכאשר אין בדברים שנרשמו מפי הנהג בטופס כל אינדקציה לכך, אין מקום כעת לעשות אבחנות או סיווגים כאלה או אחרים בהיקפה ומימדיה של זכות ההיוועצות ועד כמה מתקיימת בהליך של שימוע.

12.        למעלה מהצורך אציין, כי טענת ב"כ המשיבה לפיה מאחר והדבר לא מצוין במפורש בטופס השימוע המובנה, הרי שלא מתקיימת חובת יידוע, טענה זו ראוי היה אילו לא נטענה, שכן היה ויקבע חד משמעית על ידי בית המשפט כי מתקיימת חובה כאמור, אין בניסוחו המובנה של טופס זה או אחר שברשות המשטרה כדי לאיין חובה זו. מכל מקום, העובדה כי הדבר אינו מופיע בטופס השימוע, יכולה להצביע על מניעיו של הקצין שלא פעל מתוך כוונת זדון. 

13.        יש לקבוע אפוא, כי לא מתקיים פגם מהותי ומשמעותי בהליך השימוע, כזה שיורד לשורשו של עניין ויש בו כדי לפגוע בהליך ולהביא לבטלותו.

            בשים לב לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מסוכנות וגם לאחר ששקלתי את נסיבותיו של המבקש לרבות היותו הנהג היחיד במשפחתו ותנאי עבודתו, ונוכח כמות האלכוהול הגבוהה, לא שוכנעתי כי יש מקום להקל בתקופת הפסילה שבהחלט עונה על מימד המידתיות והאיזון הראויים בנסיבות העניין.

14.        הבקשה נדחית.

זכות ערעור כחוק.